שמונה בערב, אני נכנסת להיכל מנורה, וכל החושים נכנסים מייד לפעולה. אלפי אנשים ביציעים, במה ענקית, אורות מסנוורים, מוסיקה קצבית ומחרישת אוזניים. המנצח של קולולם מגיע לבמה ומלהיב את הקהל, ותוך שעה אנחנו שרים יחד, 8000 איש, כאיש אחד. ואוו, איזו חוויה! אבל רגע, איך זה קורה? איך כל כך הרבה אנשים שהם לא מוסיקאים או זמרים מקצועיים לומדים לשיר יחד בכמה קולות תוך שעה?
או! גם אני שאלתי את עצמי. ואחרי שהייתי ו"ריגלתי", הנה 5 התובנות שלי מאירוע קולולם בשיתוף עם עמותת לינק 20, שמומלץ ליישם גם בתהליכי למידה בארגונים.
לא יודעים מה זה קולולם?
מדובר במיזם של שירת המונים, שהרימו קבוצת יזמים ומוסיקאים במטרה לחבר בין אנשים דרך מוסיקה.
1. התאמת רמת המורכבות של הביצוע למטרה ולקהל
השיר שנבחר לאירוע היה "שירו של שפשף" של מאיר בנאי ("יחד, כן ללכת יחד…"). חוץ מזה שזה אחלה שיר וכיף לשיר אותו, הוא יחסית מוכר, ובעיקר לא קשה מדיי. יש בו כמה נעימות יחסית פשוטות שחוזרות על עצמן והוא מאוד קליט, ככה שכל אחד יכול ללמוד אותו די מהר ברמה שתאפשר לו לשיר עם יתר הקהל.
2. בדיקת תהליך הלמידה על עצמינו (ניסוי כלים)
החבר'ה מקולולם מתכוננים היטב לכל אירוע, ברמה הלוגיסטית וברמה המקצועית. הם מנסים על עצמם את העיבוד החדש של השיר הרבה לפני האירוע, כדי לבדוק אם זה עובד ולוודא שזה לא יהיה קשה מדיי לקהל. אפשר לראות חלק מההכנה שלהם בוידאו שלמעלה.
3. הלמידה מתחילה עוד לפני האירוע
כדי לחסוך זמן ולייעל את תהליך הלמידה של השיר במהלך האירוע, קולולם שלחו לכל הנרשמים ניוזלטר עם מילות השיר וקליפ של הביצוע המקורי, ועודדו את הנרשמים להכיר את השיר לפני האירוע. ואני, כמו חנונית אמיתית, עשיתי חזרות כל השבוע…
האירוע עצמו התמקד בלימוד של העיבוד החדש.
4. לימוד הדרגתי - פירוק הביצוע ויצירת הצלחות קטנות
הקהל חולק מראש לשתי קבוצות בעזרת דפים בשני צבעים שונים עם מילות השיר, שהונחו על הכסאות בשני צידי האולם.
בשלב הראשון המנצח הדגים ולימד כל קבוצה בנפרד חלק אחד קטן מהשיר. תרגלנו כמה פעמים בקצב איטי, ואחרי שהגענו לשליטה – תרגלנו בקצב המקורי של השיר.
בשלב הבא, שרנו שוב את החלק שלמדנו, והפעם בשני קולות (שתי הקבוצות יחד).
אחרי שלמדנו את כל החלקים, שרנו כולנו את כל השיר, מההתחלה ועד הסוף כמה פעמים. בכל פעם שיפרנו עוד קצת בעזרת פידבקים של המנצח, עד לביצוע המושלם ביותר.
בכל שלב המנצח הקפיד לעודד ולחזק, וגם עודד את הקבוצות למחוא כפיים אחת לשנייה, וכך יצר חוויות הצלחה קטנות ומשמעותיות לאורך הדרך.
נשמע מוכר? אולי בגלל שהתהליך הזה מתחבר למודלים ידועים להקניית מיומנויות.
שלב ראשון – מתרגלים בכל פעם חלק מהשיר, כל קבוצה בנפרד
שלב שני – כולם ביחד
5. חיבור רגשי אישי - ככה מייצרים מוטיבציה!
דבר אחד שלא ידעתי לפני שהגעתי זה שיש רגע, קצת לפני סוף האירוע, שמתחילים להרגיש את העייפות. בכל זאת, שעת לילה מאוחרת, אחרי יום עבודה עמוס ואחרי הרבה תרגולים וחזרות. המנצח של קולולם, בן יפת, הוא פצצת אנרגיה, ואין ספק שהוא תרם למוטיבציה. ההתלהבות שלו היתה מדבקת ממש.
אבל אני חושבת שמה שבאמת שמר על המוטיבציה של רוב האנשים עד הרגע האחרון זה שכל אחד מאיתנו הגיע כדי להרגיש משהו – שהוא תורם למטרה טובה, שהוא מבלה זמן איכות עם המשפחה או עם חברים, שהוא חלק מקהילה רחבה יותר, שהוא לוקח חלק במשהו גדול ומשמעותי.
החיבור הזה לרגשות ולערכים האישיים, זה מה שהביא את האנשים לאירוע מלכתחילה וזה מה שגרם להם להישאר עד הסוף ולהשקיע את הנשמה.
וככה נראה הביצוע הסופי!
נו… עשיתי לכם חשק להשתתף בקולולם?
הייתם באירוע קולולם ויש לכם תובנות משלכם? שתפו אותנו בתגובות!
להתראות בפוסט הבא.
תודה רבה לך על הכתבה. חוויית ההשתתפות באירוע מרגשת ומסעירה והחיוך לא יורד מהפנים בימים ובשבועות שלאחר מכן… מומלץ בחום!
תודה על הפרגון. מסכימה, חוויה מיוחדת במינה.
יופי של כתבה, עשית לי חשק!
תודה רבה! ואיזה כיף שעשיתי חשק 🙂